מאת: ג׳ודי סולומון, הוליווד
תרגום מאנגלית: אבי דסה 

“אני לא יודעת אם העובדה, שבמהלך הקריירה שלי שיחקתי בשני סרטים שהנושא שלהם הוא השואה, היא מקרית או לא – אבל אני בהחלט גאה בעובדה הזאת. מלחמת העולם השנייה והשואה הן טרגדיות שאסור לשכוח”, אומרת לי ג’סיקה צ’סטיין. “הסרט החדש ‘אשתו של שומר גן החיות’, והסרט ‘החוב’, שבו גילמתי תפקיד של סוכנת המוסד הישראלי, הם שני אירועים חשובים בפילמוגרפיה שלי. אני בת מזל, ללא ספק, שנטלתי חלק בשתי הפקות ערכיות כל כך”. אני פוגשת את השחקנית היפהפייה
ג’סיקה צ’סטיין, 40, בלאונג’ המלון “ארבע העונות”, בבוורלי-הילס, הוליווד, והיא מתייצבת לראיון לבושה בשמלה אדומה וז’קט תואם של “רושאס” וזוג נעלי סטילטו של “אוסקר דה לה-רנטה”.

“כשקראתי את התסריט של ‘אשתו של שומר גן החיות’ ידעתי שהתפקיד הזה נועד לי. מיד עשיתי גוגל כדי לדלות פרטים נוספים על הסיפור המופלא הזה – והוקסמתי”, היא מספרת. ב”אשתו של שומר גן החיות”, דרמה היסטורית שעולה לאקרנים בישראל ממש בימים אלה, מגלמת צ’סטיין את דמותה של אנטונינה ז’בינסקי, אשתו של דר’ יאן ז’בינסקי, מנהל גן החיות בוורשה, פולין, במהלך מלחמת העולם השנייה. השניים, בנוסף לשיגרת עבודתם הזואולוגית, הסתירו במרתפי המתחם מאות יהודים, במהלך הכיבוש הנאצי בפולין, כדי למנוע את שליחתם להשמדה במחנות הריכוז. הסרט, סיפור אמיתי, מבוסס על יומניה של אנטונינה ז’בינסקי שהפכו לספר THE ZOOKEEPER’S WIFE שכתבה הסופרת דיאנה אקרמן, והוא מהווה חולייה נוספת בשרשרת מעשי הגבורה של אנשים, כמו אוסקר שינלדר ואחרים, שעשו מעשה והצילו חפים מפשע מהשמדה באחת התקופות הנוראות בהיסטוריה האנושית. את הסרט ביימה ניקי קארו, 49, במאית ניו-זילנדית, שניצבת כיום בשורה הראשונה של הבמאיות המדוברות בקולנוע העולמי. לצידה של צ’סטיין משתתפים גם ארבעה שחקנים ישראליים – שירה הס, אפרת דור, עדו גולדברג ודניאל סידון – שמגלמים בסרט תפקידי משנה.

“כדי להיכנס לתפקיד כמו שצריך, נסעתי לפני הצילומים לפולין ונפגשתי עם תרזה, בתם של בני הזוג ז’בינסקי, וביקרתי באותו גן חיות”, מספרת ג’סיקה בהתרגשות, “למדתי מתרזה על תפקודה של אנטונינה מול החיות עצמן, שדרשו טיפול יומיומי, מול השלטונות הנאציים וכמובן מול בעלה ומול היהודים שאותם החביאה במקומות המסתור של מתחם הגן”.

היו רגעים מרגשים בזמן הצילומים שהאמוציות השתלטו עלייך?

כיוון שעשיתי תחקיר מקיף, שכלל, כאמור, ביקור בפולין ובגן החיות לפני תחילת הצילומים, פיתחתי גישה מחקרית לנושא. חשוב היה לי לפענח את המנגנון ההתנהגותי, המנטלי, הרגשי של אנטונינה, שלפיו היא תיפקדה, כדי לבנות את הדמות וכדי לגלם אותה כפי שאני ראיתי לנכון וכפי שהבמאית ניקי קארו כיוונה אותי. האמת היא שנלחמתי באמוציות שלי, רציתי לפתח אובייקטיביות שתעזור לי לגלם את אנטונינה. גילום דמות הוא תהליך פנימי מאוד וקשה לי לפעמים לתאר את האמוציות שמתלוות לתהליך הזה. האמוציות האלה נשארות בתוכי, פנימה.

מה היית רוצה שהצופים ילמדו מהסרט “אשתו של שומר גן החיות”?

לצערי, שוטף כעת את העולם כולו גל גדול של פאשיזם ולכן התקווה הגדולה שלי היא שכשאנשים יצפו בסרט, הוא יהיה עבורם קריאה לפעולה. אנטונינה היתה אשה מלאת חמלה, שסיכנה את כל מה שהיא אהבה כדי להגן על אחרים ולשמור על חייהם. היא לא ישבה בשקט והביטה מנגד כיצד חוסר צדק משווע, גזענות, רוע ואפליה הופכים את חייהם של אנשים לגהינום. היא היתה גורם גורלי בחיי אחרים. כל כך הרבה אנשים, צעירים ומבוגרים, חשים כיום חסרי אונים מול איומים כאלה ואחרים, הם חשים שחייהם בסכנה ואין מי שיושיע או ישמיע את קולם. הם אנשים פשוטים, לא מפורסמים ולא בעלי כוח, והם חשים שאין להם דובר שידבר בשמם. אם מישהו שואל את עצמו, “מה הייתי עושה במהלך מלחמת העולם השנייה?”, אז יש לי תשובה מוכנה בשבילו: “היית עושה אז את מה שאתה עושה כיום מול כל העוולות שקורות כיום לנגד עיני כולנו”. לכן, כולי תקווה שהסרט הזה יהיה צלצול השכמה חד וברור לעמוד מול כל רשע ולפתוח את הלב כדי להגן על מי שזקוק להגנה.

מלבד שני הסרטים שהוזכרו, צ’סטיין, הג’ינג’ית הכי לוהטת כיום בקולנוע האמריקאי, אוחזת ברזומה פילמאי מרשים שכולל סדרות טלוויזיה רבות, וסרטים מדוברים כמו “ג’ולין” שבו פרצה לתודעה ונגעה לראשונה בתהילה; “העזרה” הבלתי נשכח שעסק ביחסי שחורים ולבנים, “כוננות עם שחר” שהביא לה מועמדות לאוסקר; ו”להציל את מארק וואטני”, בבימויו של רידלי סקוט ולצידו של מאט דיימון. היא נולדה בקליפורניה לאם שפית טבעונית ולאב מוזיקאי וסיימה תואר ראשון בחוג למשחק של “ג’וליארד” הניו-יורקי. מבחינה רומנטית שמה נקשר בעבר בשמו של התסריטאי-במאי נד בנסון ומאז 2012 היא מנהלת זוגיות עם ג’יאנלוקא פאסי דה-פרפוזולו האיטלקי, שהוא מנכ”ל מותג האופנה הפריזאי “מונקלר”, ובני הזוג מתגוררים יחד בניו-יורק. “רציתי להיות שחקנית וללמוד משחק. מאוד אפילו. אבל תמיד חששתי מהעובדה שכשחקנית את מעמידה את עצמך לביקורת בעצם למשך כל ימי חייך. אבל התשוקה למקצוע בסוף ניצחה והכריעה את הכף. התנחמתי בעובדה שבעצם כל מה שכולם עושים – נתון לשיפוט”, היא אומרת. 

וברמה האישית, עד כמה את חוששת, או לא, ממה שאנשים אומרים עלייך?

כל השחקנים שאני מכירה מפתחים במשך שנות העשייה הקולנועית שלהם והפרסום שהיא מביאה איתה איזשהו חוסר ביטחון שמהול בפחד. במקביל, הם מפתחים גם סוג של ביטחון ותחושת התנשאות. כל התחושות האלה נוכחות באישיות שלך כשאתה שחקן מפורסם ואתה צריך לתמרן ביניהן. אישית, אני רואה בעצמי אשה שאיננה חוששת ממה שאנשים חושבים עליה, אבל בה בעת אני אכפתית ואמפתית ביחס לאחרים ולעיתים אני כן חוששת ממה שאנשים אומרים עליי. זה דואלי אצלי.

“אנטונינה סיכנה הכל כדי להגן על אחרים ולשמור על חייהם. היא לא ישבה בשקט והביטה מנגד כיצד חוסר צדק משווע, גזענות, רוע
ואפליה הופכים את חייהם של אנשים לגהינום”

עד כמה את אישיות דיפלומטית שיודעת לשקול את דבריה?

אני לא אוהבת לנקוט בגישה שלילית בראיונות עיתונאיים שאני נותנת, או ברשתות החברתיות שבהן אני פעילה, באותה מידה שאני לא אוהבת ליצור איזושהי אנרגיה אגרסיבית ביחס למישהו ספיציפי. אני מוצאת שאם אתה שלילי שלא לצורך ביחס למישהו או משהו, בדרך כלל זה חוזר אליך באיזשהו אופן. מה שאתה נותן אתה מקבל בחזרה. אז אם מישהו מדובב אותי לומר משהו שלילי על אדם אחר, אני קרוב לוודאי אענה לו באופן חיובי על פרויקט כזה או אחר שאני משתתפת בו. החיים קצרים מדי ואני לא מעוניינת להשחית זמן בפגיעה באחרים.

ואת יודעת להיות קשוחה?

אני מגיבה בקשיחות כשאני צריכה. יש לי את הרגעים הקשוחים האלה כשמישהו יוצא נגדי עם אמירה או מעשה שלא מתאימים לי.

את נמנעת מעימות חזיתי עם אנשים?

אני נמנעת מעימותים חזיתיים כי עימותים כאלה טעונים בהמון אמוציות ואנרגיות שליליות שבדרך כלל פוגעות בשני הצדדים. אם קורה שאני יודעת מראש שהולך להיות עימות חזיתי ביני לבית מישהו, אשב עשר דקות עם עצמי, לבד, לפני העימות הזה, ואחשוב מה אני עושה כדי לחצות את המפגש הזה בשלום. אצא לקראת ההתמודדות הטעונה הזאת רק אחרי חשיבה עם עצמי.

שחקנית מצליחה יכולה כיום להשיג כל מה שהיא רוצה מבלי להיות מניפולטיבית?

כיום מקשיבים לי אבל בתחילת דרכי בתעשיית הקולנוע הייתי צריכה לפלס לעצמי את הדרך באמצעות אסטרטגיות שחשבתי עליהן מראש, הייתי צריכה למצוא את דרכי בין מנגנוני הכוח ומוקדי העשייה הקולנועית ששולטים בהוליווד. זה לא היה קל אבל צלחתי את זה בלי למכור את נשמתי.

“אני רוצה להיות קשובה לכל מה שיכול לעשות אותי אדם טוב יותר.
אני פוחדת להיות אטומה למה שקורה כיום בעולם שלנו. אטימות יכולה לפגוע אנושות ביכולות שלי כשחקנית”