TLVINTERVIEW
ביוטיפול מגי
מגי אזרזר מככבת בעונה השנייה של “בתולות”, מצלמת עונה שלישית של “חברות”, מובילה קמפיין לטיפוח שיער של “גרנייה” ורוצה שפדרו אלמודובר יביים אותה. בראיון היא מספרת על המשפחה הגדולה שממנה באה (“מודה לאלוהים על המשפחה שלי”), על הקסם שיש במשחק (“נולדתי לזה”), חולמת על זוגיות בריאה ומתפללת “להיות אותנטית, להרגיש את הבטן, להקשיב לגוף וכשלא טוב לי – לקום וללכת”
מאת: אבי דסה צילום: דניאל קמינסקי
“אלוהים הוא שהביא אותי למשחק. מהרגע שהגעתי לעולם זה היה ברור לי: אני שחקנית. אמא שלי תמיד נזכרת שכשנולדתי והמיילדת הניחה אותי על החזה שלה – נתתי בה מבט כזה חשדני, שהיא היתה צריכה להסיט את המבט שלה ממני כי ההבעה שלי היתה נוקבת וחקרנית כל כך. תמיד הייתי חוקרת ותחום המשחק הוא חקירה של החיים. כשאני יושבת בבית קפה אני לא מתחילה לשתות את הקפה שלי לפני שאני מביטה סביבי, בולשת וחוקרת את האנשים שיושבים בקפה, את שפת הגוף שלהם, מנסה לקלוט את השיחות שלהם. לשחק זה לחקור”, אומרת מגי אזרזר, שניצבת כיום בשורה הראשונה של השחקניות הישראליות המצליחות והמוערכות ביותר. “לא היתה אפשרות אחרת חוץ מללמוד משחק”, היא מוסיפה. “לא היו כיוונים אחרים. פשוט הלכתי דוך למקצוע הזה. הלכתי ישר ומעולם לא הסתכלתי לצדדים”.
מהו הקסם שיש במשחק?
הרגעים שבהם אני משחקת גורמים לי לאושר עילאי. אלו הרגעים שבהם אני מנציחה את עצמי כאן ועכשיו. כשצפיתי באחת הסצינות ב”בתולות”, עם ששון גבאי, שמשחק את אבא שלי בסידרה, אמרתי לעצמי, “אני לא מאמינה שהייתי כל כך עמוק בסצינה הזאת. לעולם לא אוכל לחזור במדויק על הסצינה הזאת”. החד-פעמיות הזאת היא הקסם שיש במשחק – מול מצלמה ועל הבמה.
אילו דמויות את אוהבת לגלם?
אוהבת לגלם. נקודה. אין לי העדפות.
מגי אזרזר, 30, נולדה בבת-ים וגדלה בה עד גיל תשע, שבו עברה עם משפחתה (“יש לי ארבע אחיות ואח”) להתגורר בנתניה. לאחר השירות בצה”ל (“ללהקה צבאית לא קיבלו אותי”), עברה לתל-אביב והחלה מיד בלימודי משחק בבית הספר של ניסן נתיב. כבר בתחילת הלימודים סומנה ככוכבת ועם סיומם נחטפה על ידי ציפי פינס לתיאטרון בית ליסין וכיכבה בתפקידים ראשיים במחזות כמו “לחנך את ריטה”, “על אהבה וחברות”, “האורחת”, ובגירסה הנשית של “הזוג המוזר”, ביחד עם טלי אורן. במקביל, טיפחה קריירה ככוכבת סדרות טלוויזיה עתירות רייטינג כמו “נויורק”, “כפולים”, “חברות”, שעכשיו היא מצטלמת לעונה השלישית שלה, ו”בתולות”, שהעונה השנייה שלה משודרת כעת ב”הוט”. בשנה החולפת היא גם מובילה את קמפיין סידרת “קולור נטורלס”, צבעי השיער הביתיים של “גרנייה”.
ספרי קצת על הקמפיין ל”גרנייה”.
אחת הסיבות שאני משתתפת בקמפיין הזה היא בגלל שאני מאמינה שדברים איכותיים לא חייבים להיות יקרים, ממש כמו תכשירי הטיפוח לשיער של “גרנייה”. הקמפיין משודר בטלוויזיה ובדיגיטל ולא מזמן גם צילמנו מעין תוכנית טוק שואו שנקראת “מגי בנטורל”, שמיועדת לשידור בדיגיטל. אני גאה להיות פרזנטורית של “גרנייה”. מרגישה שאני לא משחקת בקמפיין – זו אני, מגי האמיתית.
מהי הדמות הכי אהובה עלייך שגילמת עד היום?
שתי דמויות. שני שחר ב”חברות”, הרווקה הנצחית שכל כך נואשת לאהבה, אבל בצורה חיננית. היא כתובה בצורה נפלאה, חסרת גבולות ומצחיקה כל כך. השנייה היא שלי רג’ואן ב”בתולות”. היא מישהי שאני רוצה להיות. אין לה חשבון על אף שהחיים בגדו בה. זוהי דמות שמבחינת משחק לא יכולתי לבקש יותר, אבל אני חייבת להזכיר גם את התסריטאי שחר מגן, שהפליא לכתוב את הדמות של שלי רג’ואן, ואת הבמאי אדם סנדרסון שידע להוציא ממני את המקסימום בגילום הדמות.
מה יותר כיף – להתחיל צילומים או לסיים אותם?
אוהבת את האמצע, את הצילומים עצמם. יש בהם רגעי קסם של ממש, אוהבת את הצילומים כי אני מרגישה שאני מכה בברזל החם.
את חווה איזשהו מתח קיומי בין פרויקט לפרויקט או שאת דווקא נהנית מהחופש?
במקרה אתה מדבר עם בחורה שהיא במתח קבוע. לא יודעת ליהנות מהחופש בין פרויקט לפרויקט. לא נרגעת כי בעצם בעונה הראשונה של הסידרה אני יולדת את הדמות ורק בעונה השנייה היא לומדת ללכת. העבודה אצלי היא פרויקט מתמשך.
ממי למדת הכי הרבה בתחום המשחק?
מניסן נתיב. הוא היה המנטור. אני חושבת עליו המון. הוא אמר לי שני דברים. הראשון, “יפה לך מאופק”. השני, “שחקן יכול להגיד על עצמו שהוא שחקן רק אחרי עשר שנים במקצוע”. כיוון שאני רק שבע שנים במקצוע, כששואלים אותי מה אני עושה למחייתי, אני אומרת, “אני שחקנית בהתהוות”.
כשרון משחק – נולדים עם זה?
נולדים עם זה. נקודה. חייבים לפתח טכניקות בבית ספר למשחק, אבל חייב להיות כשרון בילט-אין.
“רחל שור ז”ל, המורה המיתולוגית למשחק, תפסה אותי אחרי איזושהי סצינה שעשיתי, ואמרה לי, ‘את תלמדי כאן אצל הרבה מורים, תכירי הרבה טכניקות משחק, אבל אני מבקשת – אל תשתני’”
“אני לא יודעת ליהנות מהחופש בין פרויקט לפרויקט. לא נרגעת כי בעצם בעונה הראשונה של הסידרה אני יולדת את הדמות ובעונה השנייה היא לומדת ללכת. העבודה אצלי היא פרויקט מתמשך”
מתוך הקמפיין ל״גרנייה״
צילום: ״לנס הפקות״
מיהי אייקון המשחק שלך בקולנוע העולמי?
פנלופה קרוז.
מיהו אייקון המשחק שלך בקולנוע העולמי?
ששון גבאי. הוא עולמי. בחיים לא ראיתי שחקן כמוהו, שקורא טקסט בפעם הראשונה ומיד הוא מוכן כבר לשחק.
איזה במאי בהיסטוריה של הקולנוע את הכי מעריצה?
פדרו אלמודובר. בגלל שהוא יוצא מהקופסה, לא עושה חשבון ומקיא את כל מה שיש לו בראש. הייתי רוצה שאלמודובר יביים אותי.
הקריירה שלך פורחת בארץ. היית רוצה לשחק גם בחו”ל?
בטח. למה לא? רוצה לשחק כל דבר, בכל מקום.
את גם שרה עם רותם כהן את “אקוט שרי” – היית רוצה לפתח גם את קריירת השירה שלך?
כיף לשיר עם רותם ויש לי גם דואט עם ששון גבאי שכתבה דיקלה ל”בתולות”. אבל בשלב זה אני מגדירה את עצמי כשחקנית ולא כזמרת.
היית לוקחת תפקיד ראשי במחזמר?
כמובן. במחזמר אוכל לשלב את היכולות שלי.
איזה סוג של מחזות תיאטרון את אוהבת?
מחזות ישראליים מקוריים. אני תמיד שואפת לטקסט עברי של מחזאי ישראלי, שיקח אותי למשהו חדש, בועט, מבחינה טקסטואלית ומבחינת טכניקות משחק.
את נכנסת לדמות בלי שום בעיה?
בלי בעיה. מיד מבינה אותה, ישר הבטן שלי קולטת אותה, מיד נעשית אמפתית אליה ומתחילה לעבוד.
זה נכון מה ששחקנים אומרים – שקשה לפעמים להיפרד מדמות בתיאטרון ובקולנוע בתום ההפקה?
לא קשה לי להיפרד מדמות. יודעת מראש שהתפקיד צריך מתישהו להיגמר. מתוכנתת על זה. משלי רג’ואן דווקא טוב מדי פעם להיפרד לתקופה מסוימת, אבל כשאני מקבלת הודעה שיש עוד עונה של “בתולות”, פתאום אני מתגעגעת אליה.
שחקנים מתרגשים מחדש, אפילו חוטפים חרדה, בכל פעם שהם עולים על הבמה – גם אצלך זה כך?
לא אצלי. מתרגשת בפרמיירות, רק בהתחלה. אבל אחר כך משחררת, מבינה עניין, לומדת ומשתפרת.
מה היה הכי קשה בתקופת לימודייך בבית הספר למשחק?
מיד קיבלתי אהבה מכולם אבל האתגר שלי היה עם עצמי. הייתי צריכה לגלות את עצמי. להבין מי אני בעולם הזה. האתגר היה מחקר אמיתי על עצמי. אלו היו שלוש שנים של טיפול פסיכולוגי יומיומי.
ישנם רגעים בלתי נשכחים אצלך מתקופת הלימודים?
רחל שור ז”ל, המורה המיתולוגית למשחק, תפסה אותי ביום השני של הלימודים, אחרי איזושהי סצינה שעשיתי, ואמרה לי, “את תלמדי כאן אצל הרבה מורים, תכירי הרבה טכניקות משחק, אבל אני מבקשת – אל תשתני. תיזהרי מלהשתנות”. היא כנראה זיהתה שאסור לי להיות משהו שאני לא. הרבה אנשים שמגיעים לעיר הגדולה נורא מנסים להתאים את עצמם לתל-אביביות הזאת ומאבדים את האותנטיות שלהם.
המשפחה שלך גאה בהישגים שלך, מפרגנת?
יש לי המשפחה הכי מפרגנת שיכולתי לקבל. אני מרימה את עיניי לשמים ומודה לאלוהים על המשפחה שלי – ההורים, האחיות והאח שלי. משפחה עבורי היא מושג שאומר שלווה, מקום שאפשר להפריד בו בין עיקר לטפל, מקום לנוח בו. כיף היה לי לגדול במשפחה גדולה, יש בזה הרבה רבדים, הרבה נשמות. לא מכירה משהו אחר.
את שואפת להקים משפחה משלך?
ברור. לא רוצה להקים משפחה רק בשביל לסמן וי. מעניין אותי יותר להבין איך אני נטמעת במושג הזה.
מה אומר לך המושג אמהות?
מעבר לחרדות? אני בטח אגלה במסגרת האמהות אהבה חדשה בעוצמות מרטיטות שיכניסו אותי לפרופורציות.
מה היית רוצה לעשות בחייך ועדיין לא עשית?
לשחק בחו”ל, לעשות סרט באורך מלא.
את מגדירה את עצמך כאשה אמיצה?
בדברים מסוימים. קל לי להיות אמיצה במשחק, כשאני ניצבת מאחורי דמות, אבל בחיים אני אמיצה פחות.
איזו תכונה את הכי אוהבת בעצמך?
שהמון פעמים אני יודעת מה אני רוצה.
ואיזו – לא?
שאני כל הזמן בשליטה.
מה אומר לך המושג פמיניזם?
אני מתכוונת לקנות השנה בית לעצמי, כדי שלעולם לא אצטרך להיות תלויה באיש. פמיניזם זה קודם כל עצמאות כלכלית ואי תלות באף אדם.
מיהו, לדעתך, הגבר האידיאלי?
גבר שתהיה לו סוג של יציבות נפשית, שיוכל להכיל את בת זוגו, על כל מידותיה, שיצחיק, שתהיה לו ראייה רחבה, שלא יחשבן, שלא יהיה אכפת לו מתכתיבים.
גבר מטופח מדי – זה טרן-און או טרן-אוף?
גבר מטופח זה טוב מאוד, אבל כל דבר שהוא יותר מדי – זה טרן-אוף.
אוסקר וויילד אמר שיופי הוא כשרון – מסכימה איתו?
לא. אני תופסת כשרון כמשהו רגשי, פנימי, נפשי, עמוק.
ולהיות פרזנטורית של טיפוח – זה נובלס אובליז’?
כן. השיער שלי תמיד מטופח, תמיד עם פן. אוהבת טיפוח ציפורניים ולקים. תמיד עם לק.
שופינג נמצא ברשימת ההנאות שלך?
בהחלט. לפעמים הנשמה לא יודעת מה חסר לה והיא רוצה משהו. החלטתי לאחרונה על פחות שופינג אבל אני לא באמת מצליחה לעמוד בהחלטה.
יש לך קוד לבוש? מקפידה להתאים אאוטפיט לאירוע?
כן. הילה חזן ועדי צוקרמן הן שתי מעצבות אופנה שאני אוהבת מאוד. במפגש איתן ישנה מהות אמיתית, מעבר לבחירת הבגד. אנחנו חושבות יחד על האירוע שאני מוזמנת אליו, בוחרות פריטים ונהנות לדבר על כל נושא שבעולם, מלבד אופנה. תמיד כיף להיות אצלן.
ועם כל הכבוד לאופנה וללוק – מה הכי חשוב לך בחיים?
להיות מחוברת לעצמי, להיות אותנטית, להרגיש את הבטן, להקשיב לגוף וכשלא טוב לי – לקום וללכת.
על מה את חולמת?
על זוגיות בריאה.
את מאמינה באלוהים או באיזה כוח מגן שהולך איתך?
ברור. מאמינה באלוהים, מרגישה שהוא איתי מגיל קטן, מחוזקת ממנו. תמיד הרגשתי שמישהו מגן עליי, תמיד מודעת לכוח הזה.
ואושר – יש דבר כזה?
האושר מגיע כשאתה מאשר את עצמך ואני בדרך לשם.
