10 סרטי האופנה הטובים ביותר

מהשמלה השחורה הקטנה שתפר הוברט דה-ג’יבנשי לאודרי הפבורן ב”ארוחת בוקר בטיפני’ס”, דרך שמלות המיני המתכתיות שעיצב פאקו רבאן לג’יין פונדה ב”ברברלה” ועד להומאז’ לקוקו שאנל ב”קוקו לפני שאנל”. קיצור תולדות האופנה

מאת: מרי יורק

ארוחת בוקר בטיפני’ס

מי: אודרי הפבורן וג’ורג’ פפרד בסאטירה חברתית נוקבת על-פי הנובלה של טרומן קפוטה, בסרטו של בלייק אדוארדס מ-1961. מה: במסווה של קומדיה רומנטית קלילה, מביא אדוארדס את סיפורה של הולי גולייטלי, נערת מסיבות הוללת, המתקיימת בעיקר מקסמה הרב, מיופיה החינני ומטיפים נדיבים שמשאירים לה הגברים האמידים שאיתם היא יוצאת לדייטים. גולייטלי, שסוחבת אחריה ילדות ועבר לא פשוטים, מחפשת גבר עשיר להינשא לו, ובינתיים מתפרנסת גם מהעברת מסרים בין אנשי מאפיה, מבלי לדעת על כך. אל בניין מגוריה עובר לגור סופר צעיר ויפה תואר בשם פול ורג’ק, שכמובן נופל בקסמה של הולי. למה: מעבר להיותו סרט משובח, מדובר בסרט אופנה מובהק בזכותו של המאסטרו הוברט דה-ג’יבנשי, שעיצב את מלתחתה של הפבורן ורשם את שמו בנצח, כמי שיצר סילואטה נשית הכי שיקית, לבושה בשחור ועדויה בפנינים. טריוויה: בית “טיפני’ס”, מעוז השיק הניו-יורקי עד ימינו, נוסד ב-1873 על ידי-צמד שותפים בשם צ’ארלס-לואיס טיפני וג’ון-בי יאנג.

 

סקס והעיר הגדולה

מי: שרה-ג’סיקה פארקר, קים קטרל, כריסטין דיוויס, סינתיה ניקסון, כריס נות’, קנדיס ברגן ועוד בגירסה פילמאית מלאה מ-2008 לסידרת הקאלט הטלוויזיונית. בימוי: מייקל-פטריק קינג שכתב את התסריט יחד עם קנדיס בושנל. מה: ההנמקה להפקת סרט באורך מלא של הסידרה הטלוויזיונית היא פועל יוצא של העובדה שהסידרה הורדה מהמרקע. על אף אחוזי הרייטינג העצומים החליטו קברניטי חברת ההפקה HBO שבשל גילן של השחקניות הופכים התסריטים שנכתבים לפחות ופחות אמינים, פחות ופחות רלוונטיים. בגירסת הסרט מחליטים קארי בראדשו ומיסטר ביג להינשא, אלא שביג חוטף רגליים קרות, נעלם, ובראדשו מעיפה עליו את זר הכלולות, מה שלא מונע ממנה בסופו של הסרט לחזור לזרועותיו. למה: גם הסידרה וגם הסרט הפכו את העיסוק באופנה לאישו המרכזי של “סקס והעיר” ואת שרה-ג’סיקה פארקר לאייקון של סטייל. את הרי לא מצפה שמישהו יקשיב לך בכלל אם אין לך זוג נעליים של מנולו בלהניק? טריוויה: חברת “ה. שטרן” הלוותה 300 פריטי תכשיטים לצילומי הסרט.

 

קוקו לפני שאנל

מי: אודרי טוטו בדרמה ביוגרפית אודות גבריאל קוקו שאנל, מעצבת האופנה שהגדירה מחדש את הלוק הנשי בעת המודרנית בסרטה של אן פונטיין מ-2009. מה: עלילת הסרט פורשת את הביוגרפיה של שאנל הצעירה לפני שהפכה למותג. היא בכלל רצתה לעמוד על במה ולשיר, אבל הבינה שתחום האופנה מייעד לה מקום חשוב יותר מאשר זמרת בקברטים נידחים. כילדה היא ננטשה על-ידי אביה, גדלה בבית יתומים של הכנסייה, עבדה כתופרת, מעולם לא למדה אופנה, ובכל זאת הפכה לאחת הדמויות המשפיעות על תרבות המאה ה-20. למה: השנים הרבות תחת חסות הכנסייה ולבושם של הכמרים והנזירות השפיעו על עיצוביה של שאנל והיוו עבורה השראה ליצירת פריטי לבוש בגוונים מונוכרומטיים ובגזרות נקיות, כשגולת הכותרת היא כמובן השמלה השחורה הקטנה. שאנל חתרה למודרניזם באופנה, תוך מתן חופש לנשים שהיו חנוטות במחוכים ובגזרות מעיקות. זהו סרט הומאז’ מרגש לאשה הקוקטית עם מחרוזת הפנינים על הצוואר.

 

גיליון ספטמבר

מי: סרט דוקומנטרי בכיכובה של אנה ווינטור, עורכת “ווג” האמריקאי, בבימויו של אר.ג’יי קאטל מ-2009. מה: גיליון ספטמבר של המגזינים לאופנה נחשב לחשוב מכל ומהדורת “ווג”, למשל, של ספטמבר 2007 שקלה שניים וחצי ק”ג. לקראת החורף נוהגים כל מעצבי האופנה לפרסם את הקולקציות החדשות לחורף במבחר של הפקות יוקרה. אי לכך, הגיליון גדול מאוד וההיצע המערכתי שלו מועשר ומרשים ביותר. הסרט של קאטל עוקב אחרי עבודות העריכה, ההפקה, הצילום, העיצוב הגרפי וישיבות המערכת האינטנסיביות, שבמרכזן, ניחשתם נכון, עומדת ווינטור. למה: העניין הגדול בסרט נובע מנוכחותה של ווינטור, שגם מתנגדיה מודים שבכל זאת יש בה משהו, והיא מציבה כבר למעלה משני עשורים את המגזין במרכז הסצינה של האופנה העולמית. בשנים האחרונות רחשו שמועות שווינטור אוטוטו הולכת הביתה. אבל הגברת עדיין ממוקמת יפה בקומת המערכת הניו-יורקית בבניין ה”קונדה נסט”. טריוויה: הסרט נחשף בפסטיבל הסרטים “סאנדנס” וזכה להצלחה רבה ולשבחי הביקורת.

 

השטן לובשת פראדה

מי: מריל סטריפ ואן האתוויי בדרמה אורבנית, על-פי רומן המפתח של לורן וייסברגר, בסרטו של דיוויד פרנקל מ-2006. מה: את הספר כתבה וייסברגר לאחר שעבדה כשנה כעורכת המשנה של אנה ווינטור, העורכת האימתנית של ”ווג” האמריקאי. במהלך אותה שנה סבלה וייסברגר מירורים מווינטור המגה-ביצ’ית והספר מהווה מעין סגירת חשבון עם הבוסית המרושעת. כמובן שהשמות שונו: אנה ווינטור הפכה למירנדה פריסטלי, ולורן עצמה הפכה לאנדריאה. התסריטאית, איליין ברוש-מק’אנה, שינתה פרטים וכתבה תסריט מרוכך מעט ביחס למחיר שאותו נדרשה אנדריאה לשלם כדי שתוכל לרשום ברזומה שלה שנה במחיצתה של פריסטלי. למה: הסרט הוא מסכת מתמשכת של השפלות, תיזוזים והתעללויות של הבוסית הקשוחה בעורכת הזוטרה, וחושף את הנעשה מאחורי הקלעים של המגזינים הגדולים, את תצוגות האופנה בניו-יורק ובפריז, וכמובן, את בגדיהם של מעצבי האופנה המובילים. טריוויה: כדי להתכונן לתפקיד, עבדה האתוויי שבוע כאסיסטנטית בבית מכירות פומביות.

 

ברברלה

מי: ג’יין פונדה וג’ון-פיליפ לאו באקשן עתידני ורב עלילות משנה, בסרטו של רוז’ה ואדים מ-1968. מה: מדובר בעלילה פוטוריסטית המתרחשת בשנת 40,000 לספירה. ברברלה, בגילומה של פונדה, היא בת אנוש מכדור הארץ היוצאת למסע שבו היא נחלצת לעזרתו של דוראן-דוראן, מדען נרדף, בעיר הרשע סוגו. במהלך המסע להצלתו של אותו מדען היא חוברת למלאך עיוור וטוב לב בשם פיגאר שעוזר לה לפלס את דרכה בין הכוכבים. ביחד הם נלחמים במלכה שחורה ומרושעת העומדת בדרכם, אבל ברברלה ופיגאר מוכיחים שוב שהטובים מנצחים. מדובר בעלילה שהקדימה את זמנה ואינה זכורה לרבים. עם זאת, ג’יין פונדה, היפהפייה והסקסית, שהיתה אז אשתו של ואדים, היא בלתי נשכחת בתפקיד זה. למה: שמלות המיני עם דיסקיות המתכת שעיצב פאקו רבאן הן מהפריטים הכי זכורים מהסרט והשפיעו רבות על מעצבי האופנה בשנות ה-60 ובתחילת שנות ה-70. טריוויה: שמו של המדען, דוראן-דוראן, הוא ההשראה לשמה של להקת “דוראן-דוראן” שפרצה בשנות ה-80.

 

פריסילה מלכת המדבר

מי: טרנס סטמפ, הוגו וויווינג, גאי פירס ורבל פנדולף-ראסל בגרוטסקה דראגית בסרטו של סטפן אליוט מ-1994. מה: שתי מלכות דראג (מיצי ופריסילה) חוברות לטרנסקסואל (ברנאדט) כדי לצאת למופע בריזורט “אליס ספרינג” במדבר האוסטרלי. השלושה יוצאים/ות  מסידני מערבה כשהם נוהגים אוטובוס צבוע בסגול-לוונדר. עלילת הסרט היא המסע המדברי של ארבעה טיפוסים אקסצנטריים על כל המאניירות שאפשר לצפות ממלכות דראג. במהלך המסע מתברר כי חוזה ההופעה שלהם ב”אליס ספרינג” נחתם עם לא אחרת מאשר אשתו של מיצי. אחת המהלומות שסופגת החבורה בדרך להופעה היא התפרקותו של האוטובוס, שאותו מצליח לתקן ברנש חביב בשם בוב, שממשיך איתם במסע ואף מפתח יחסים עם ברנאדט. למה: סרט אופנה משובח שמייצג את תרבות הדראג ואת השיק של מלכות הדראג, שאין לו גבולות בצבעוניות הססגונית, בגזרות התחפושתיות ובאריגים המרהיבים שעיצב טים צ’אפל. טריוויה: מעצב התלבושות, טים צ’אפל, משחק תפקיד קטן כדראג קווין בסרט.

 

מארי אנטואנט

מי: קירסטן דאנסט, ג’ייסון שוורצמן, ג’ודי דיוויס וריפ טורן מככבים בסרטה של סופיה קופולה מ-2007. מה: קופולה, שגם כתבה את התסריט, משרטטת את דמותה של הנסיכה האוסטרית בת ה-15, מהגעתה לוורסאי שבצרפת כדי להינשא ליורש העצר לואי ה-16,
דרך נישואיה ועד להכתרתה כמלכה בגיל 19. על אף שקופולה נשארת נאמנה לצמתים ההיסטוריים הקשורים בביוגרפיה של מארי אנטואנט, היא מדגישה את מחויבותה של המלכה לכתר, את נכונותה לכופף את ראשה לכללי הארמון ואת כמיהתה ליורש עצר. למה: התמסרותה של אנטואנט למראה המלכותי מודגשת על-ידי החשיפה המאסיבית בסרט של השמלות, הגלימות, המחוכים, אריגי המשי והברוקאד, הנעליים העשויות ביד אומן, תכשיטי הזהב והאבנים הטובות. כל אלה מקבלים אצל קופולה פרשנות מודרנית עכשווית על אף העיצוב האמנותי התקופתי המובהק של הסרט. טריוויה: אלן דילון נבחר על-ידי קופולה לגלם את דמותו של המלך לואי ה-15, אבל בסופו של דבר שלח את תשובתו השלילית לקופולה עם זר פרחים.

 

יצרים

מי: ונסה רדגרייב, דיוויד המינגס ושרה מיילס בקלאסיקה פורצת דרך של המודרניזם בקולנוע, החושפת את סצינת האופנה הלונדונית הלוהטת, בסרטו של מיכאנג’לו אנטוניוני מ-1966. מה: עלילה מהממת, שהותירה את מבקרי הקולנוע של שנות ה-60 פעורי פה, אודות צלם אופנה לונדוני היוצא לצלם דוגמנית בפארק בבירה הבריטית, וכשהוא נכנס לסטודיו שלו כדי לפתח את הפילמים, הוא נחרד לגלות שבעל כורחו הוא היה עד לרצח. הסרט כולו הוא ניסיון של הצלם לשחזר את הרצח ולהבין האם הרצח היה או לא היה. בהשראת הרומן המודרני בספרות, לוקח אנטוניוני את הצופים שלו למסע תעתועים שבו המציאות הופכת לבדיון והפיקציה הופכת לריאליה. למה: מדובר בסרט קאלט לחובבי אופנה הנחשפים בו למרכז העשייה של האופנה בלונדון בימי קרנבי-סטריט העליזים של הסיקסטיז, ולאופנת המוד והמינימליזם הסקסי של מעצבי-על דאז כמו מרי קוואנט, אנדרה קוראז’ ואחרים. טריוויה: הסופר-מודל של אותם ימים, ורושקה, משחקת בסרט את תפקיד עצמה.

 

משהו ללבוש

מי: סאטירה חברתית השמה ללעג את עולם האופנה בסרטו של רוברט אלטמן מ-1994. מה: גלריה של כוכבים כמו מרצ’לו מסטרויאני, סופיה לורן, קים בסינגר, אנוק איימה, רופרט אוורט ועוד רבים וטובים – משתתפים בפארסה אודות עולם הסטייל המתרחשת בעיצומו של שבוע האופנה בפריז. מעצבים, עיתונאי אופנה, דוגמניות, עורכי מגזינים, צלמים וסטייליסטים – כל אלה, בחבילה אחת, הם הגיבורים של אלטמן בעלילה המורכבת מכמה עלילות משנה, והסצינות כוללות התעלפויות, התפרצויות, צחוקים ודרמות נלעגות. במבנה העלילה השתמש אלטמן בשיטה נראטיבית של ריבוי דמויות ועלילות כדי להעניק למסר האמנותי של הסרט את המשמעויות הנראות לו. למה: סרט ביקורתי וחריף שבו מצליף הבמאי בהוויה הנפוחה ורבת החשיבות העצמית ששמה “עולם האופנה”, ומהווה זווית אחרת, אותנטית, לראיית הדברים כפי שהם מתרחשים מאחורי הקלעים. טריוויה: קרל לגרפלד הוציא צו מניעה נגד הסרט בגרמניה, בטענה כי אחת הרפליקות בסרט פוגעת בו ובעשייה העיצובית שלו.