טועמים עולם

לצד מסעדות ובתי קפה ב-TLV MALL, מציע קניון האופנה גם את “אורבן זון”, חוויית בילוי בסגנון שוק אוכל הכוללת דוכנים ממטבחי העולם על מפלס הרחוב. “העולם עובר מפיין דיינינג לפוד סטריט, מישיבה סביב שולחן בארוחה מוקפדת לאכילה של אוכל רחוב משובח”, אומר יקי כביר, יועץ התמהיל הקולינרי של הקניון. שוק עם שיק

מאת: אבי דסה

 “המרחב הקולינרי שלנו מציע למבקרים בקניון שתי חוויות בילוי. החוויה הראשונה היא אכילה בזרימת הקניון, במהלך השופינג בחנויות האופנה של פנים המתחם, והחוויה השנייה היא אוכל רחוב המוגש בדוכנים בצד החיצוני של הקניון לאורך הרחובות קרליבך והחשמונאים. שתי החוויות הקולינריות האלה משלימות זו את זו וכמובן מגוונות זו את זו ומבחינתי זהו קונספט הכי הולם למקום החדש והיפה הזה”, אומר יקי כביר, 44, יועץ התמהיל הקולינרי של TLV MALL, קניון האופנה החדש, שמרחיב את הגדרות הבילוי והשופינג התל-אביביות בפרט והישראליות
בכלל. “כיום אפשר לראות באינסטגרם ש-70% מהתצלומיםהם של אוכל טרי כמו סלטים, אוכל מבושל של דגים ובשרים, מאפים למיניהם ועוגות. שפים בכל העולם מאוד מושפעים מזה. אי אפשר להפריד כיום את האוכל הטוב מהמכלול של סגנון החיים הישראלי ואנחנו כאן מממשים בדיוק את התפיסה הזאת ומשלבים אוכל טוב עם אופנה באופן הנכון ביותר. כשנכנסים לקניון לא רואים מסה של מסעדות ובתי קפה, אלא נקודות עצירה קולינריות באווירה שמתחברת לאופנה – בעיצוב המסעדות ובתי הקפה ובסידור השולחנות והכיסאות המוצבים על רצף המסלולים המובילים אל חנויות המותגים”, אומר כביר.

“’אורבן זון’ בקניון הוא למעשה שוק אוכל המורכב ממבחר דוכנים, שנפתח למשך כמה חודשים, יכול להיות שהוא גם יימשך מעבר לכך, והוא בא לממש חוויה קולינרית בהשראת הסטריט פוד ברחבי העולם”, מסביר כביר, “’אורבן זון’ נהנה מתנועת המבקרים שבתוך הקניון, כי אנשים יכולים לצאת החוצה ולהתחבר לקטע של אכילה בפיתה בעמידה. הסטריט פוד הזה מוצע גם בשבתות ומוגש עד השעות המאוחרות של הלילה והזרועות הקולינריות החיצוניות האלה מחברות את המתחם אל הרחוב ולא משאירות אותו כבועה אטומה סגורה בפני עצמה”.

דוכן האוכל מהונג קונג

 

“אורבן זון” יופעל בחודשים הקרובים בימי רביעי עד שבת מ-12 בצהריים עד חצות. אז מה יש לנו בו? בדוכן היפני תוכלו ליהנות מגירסה אותנטית של מרק ראמן ומאוקונימיאקי, שזו גירסה יפנית לחביתה-לביבה מתובלת בתוספת ירקות או פירות ים. הראמן-בורגר הוא ההמבורגר היפני והוא כבר הוכיח שהוא להיט בימים שבהם “אורבן זון’” פתוח. קציצת הבשר מוגשת בין שתי לחמניות העשויות מאיטריות ראמן צרובות, שיש להן מרקם פריך-רך כמו שרק היפנים יודעים להכין. חוץ מכל אלה, אנחנו טעמנו כבר לביבות תפוחי אדמה וגבינה עם אצות נורי וסלט אצות וואקמה בעגבנייה צרובה. אם אתם
בקטע של אוכל תאילנדי אל תחמיצו את הדוכן של דנג, שפית תאילנדית שמתגוררת בארץ כבר למעלה מ-11 שנה ומציעה תבשילי קארי וקוקוס שמוגשים כמובן עם אורז דביק כמו שצריך, סלט טום סאם, דים סאם ועוד – והכל בתיבול חריף שדנג מאוד אוהבת. גם דרום אפריקה מיוצגת ב”אורבן זון” בדוכן הבאני צ’או, שהיא לחמנייה שממולאת בתבשילי קארי למיניהם. יש כאן וריאציות של עוף, בקר וגם מיקס ירקות טבעוני. מעל הלחמניות מפוזר בדרך כלל, ואם תרצו גם אתם, יוגורט בתיבול שקדים כתושים. דרום אפריקה אוהבת גם בשרים כמובן ותמצאו כאן את הנקניקייה שאותה מכינים מבשר בקר בתיבול זרעי כוסברה כתושים, אגוז מוסקט וציפורן. דוכנים נוספים: הדוכן הספרדי של אודי (המון טאפאס, סופריטו בשר, פאייה של פירות ים, קרפצ’יו תמנון מדהים); הדוכן של האוכל בסגנון הונג-קונג והדוכן ההודי. אחרי כל אלה תרצו בטח קינוח, לא? כאן מחכה לכם גלידת הגורמה “טופיה” במבחר טעמים נפלאים. מעדיפים דווקא לשבת וליהנות מארוחה בישיבה אינטימית? במפלס רחוב החשמונאים נמצא “זוזוברה”, נודלס בר אסייתי, בעיצוב מזמין, שמציע מבחר עשיר של מנות איטריות מן המזרח.

דוכן הבאני צ'או מדרום אפריקה

 

דוכן האוכל התאילנדי של דנג

 

“הקולינריה הישראלית כיום היא מהמובילות בעולם, אין ספק בכך”, אומר כביר, שהוא בעצמו בעלים של מסעדות “אמאמה” ברמת-החייל ו-TYO ברחוב מונטיפיורי. “העולם עובר כיום מפיין דיינינג, ארוחה מוקפדת בישיבה, לסטריט פוד, אוכל משובח שמוצע בדוכנים. מה שיפה אצלנו הישראלים זה שתמיד היינו חזקים בסטריט פוד, מהפלאפל השכונתי ועד מנות הסטייק בפיתה. ישראל ידעה לעשות את האדפטציה הנכונה לג’חנון, לבורקס ולכן הרבה
שפים מהעולם אוהבים לבוא לכאן כדי לחוות את האוכל הפשוט והמשובח הזה.

ממה אתה הכי מתרשם כשאתה נכנס למסעדה?

מהאמביאנס, מהעיצוב, מהזרימה של הקהל, מהאינטראקציה בין האנשים, ומהתנועה הנכונה של אנשי השירות של המקום – המלצרים והמלצריות, המארחות, הברמנים – בין השולחנות.

מה חשוב במסעדה יותר מאוכל?

הפרסונל טאץ’. היחס האישי. שהסועדים ירגישו שיש בעלים לאוכל שמוגש להם, שמי שהכין אותו יודע מה הוא עושה. הישראלים מאוד אוהבים יחס אישי – שהמלצר זוכר אותם מביקורים קודמים, שהברמן זוכר איזה קוקטייל הם מעדיפים לפני האוכל. אנחנו יכולים לנצל את האווירה הלא מכופתרת בין האנשים בישראל ולשדרג את היחס האישי הזה לשיאים גבוהים מאוד. אין מה לעשות – אנחנו לא מקבלים חינוך מכופתר ואנחנו לא יכולים להיות כאלה. אז מגיעים צעירים משוחררי צה”ל לעבוד במסעדות ואי אפשר לכפתר אותם, אבל הכי חשוב לשמור על שלושה כללי יסוד ביחס לסועד – שפה, כבוד וניקיון. אם שומרים על שלושת כללים אלה אפשר להמשיך עם זה ולהעניק לכל סועד יחס אישי נכון.

איך זה שהמון מסעדות לא שורדות?

לפעמים בין החלום של השף לבין המימוש של המסעדן יש פער גדול וכאן מתחילה התדרדרות שיכולה להוביל לסגירה.

וחוץ מתל-אביב, איפה אתה אוהב לאכול בארץ?

אצל אמא שלי הסורית ואצל החותנת המרוקאית שלי. שתיהן מבשלות נפלא. גדלתי על בישולים ביתיים טובים וכיום אני איש של סטריט פוד.

דוכן האוכל מהונג קונג

 

דוכן האוכל ההודי

 

אוכל משובח ומוזיקה טובה

 

דוכן האוכל היפני

 

דוכן האוכל מהונג קונג בפעולה