להיות ג׳קי

בשקט-בשקט, מטפחת קייטי הולמס קריירה קולנועית לוהטת ועכשיו היא מגלמת את ג’קי קנדי במיני-סידרה “משפחת קנדי אחרי קמלוט” אודות המשפחה הכי אמריקאית שיש. בראיון היא מספרת על ההתמודדות עם גילום דמותה האייקונית של ג’קי, על החלומות שלה לביים ועל יחסיה עם בתה שהיא כבר בת 11. קייטי עושה את ג’קי

---

בתחקיר שעשית לקראת “משפחת קנדי אחרי קמלוט” היה משהו חדש שהפתיע אותך בנוגע לדמותה של ג’קי קנדי?

זה בעיקר היה מרגש לחזור לדמות, כי הסידרה הראשונה על הקֶנֶדים עסקה בתקופת הבית הלבן שבה היתה ג’קי דמות צדדית בסיפור הגדול של המשפחה. לכן המיני-סידרה החדשה גם נקראה “משפחת קנדי אחרי קמלוט”, כי קמלוט הוא כינוי לתקופת הכהונה של ג’ון קנדי בבית הלבן. בסידרה הנוכחית היא אשה אחרת, אלמנת הנשיא ג’ון קנדי שנרצח ב-1963, שמגדלת את שני ילדיה בניו-יורק וגם חווה טראומה נוספת של רצח בובי קנדי, גיסה, ב-1968. כשקראתי את התחקיר נדהמתי מאוד לגלות כמה חזקה היא היתה, כמה נחושה, כמה התאמצה להוציא מעצמה את הטוב ביותר כדי להיות אם טובה לילדיה. גיליתי כמה אנושיות יש בה ואגב, כל קאסט הסידרה גילה את האיכויות האנושיות האלו אצלה, לא רק אני.

קיבלת איזשהו משוב על גילום הדמות מבני משפחת קנדי?

לא. הסידרה הזאת היא מבחינתי מכתב אהבה למשפחה כולה, סידרה שמביאה את הצדדים האנושיים של כל בניה, ממש בניגוד לדברים שהציגה העיתונות הצהובה ביחס למשפחה במשך השנים. מראש, לא ציפיתי שאקבל איזשהו מכתב תשובה מאחד הקנדים.

היה מישהו מהאנשים שאיתם דיברת על דמותה של ג’קי שהכיר אותה אישית?

דיברתי עם כמה אנשים שהכירו אותה אישית. צריך להבין שג’קי היתה ליידי דיסקרטית ששמרה על פרטיותה ופרטיות ילדיה בקנאות. כך שלא היה מידע ספיציפי, מהאנשים שאיתם דיברתי, שיכול היה לשמש אותי בעבודה על עיצוב הדמות וגילומה.

ועם מישהו מבני קנדי דיברת?

לא. ממש לא.

עד כמה היית מדויקת בפרטים האמיתיים מחייה של ג’קי בגילום הדמות?

דייקתי מאוד בפרטים מחייה. מה שעזר לי היה אוסף ההקלטות מהבית הלבן שפורסם במשך השנים לציבור. יכולתי להאזין להקלטות האלה ולדעת מה היא עשתה בבית הלבן, אילו אנשים היא פגשה, כיצד התרשמה מהם. נוכחתי לדעת כמה אינטליגנציה היתה לאשה הזאת, כמה קסם אישי, איזו יכולת מרשימה היתה לה לאתגר את עצמה וכמה היא אהבה בעצם את החיים שנכונו לה כאשה, כגברת הראשונה וכאם לילדיה. השתדלתי להתמקד במרכיבים האלה באישיותה. בכל הנוגע לרצף האירועים בזמן, תסריטאי הסידרה היו מדויקים מאוד.

כשג’קי נישאה לטייקון הספנות היווני אריסטוטל אונאסיס, התפרסמו אודותיהם כל מיני סיפורים, וב”משפחת קנדי אחרי קמלוט” הזוגיות הזאת מוצגת כסיפור אהבה של ממש. האומנם כך זה היה?

אני מאמינה שהנישואים האלה היו מאהבה ולא רק זאת – לנישואים האלה היה אפקט של החלמה עבור ג’קי. היא נרפאה מטראומות, זה ברור לי כעת. כך הרגשתי כשקראתי את התחקיר אודותיה ולא יכולתי להציג מציאות אחרת מבחינת היחסים ביניהם.

היו עוד המון סרטים וסדרות טלוויזיה שסיפרו על שושלת קנדי – מה מיוחד במיני-סידרה החדשה?

למהלכים שג’ון קנדי עשה בתקופת נשיאותו היו השפעות עצומות על העולם ואי אפשר להתעלם מזה. בנוסף, העוצמה של השושלת כולה כנראה נצחית וזה מה שהאמריקאים אוהבים. ג’קי גם היתה אייקון אופנה וזהו עוד מרכיב באישיותה שסרטים רבים הדגישו. יש קסם בשושלת הזאת, אין ספק, וזה ברור למה המשפחה הזאת ממשיכה לרתק את האמריקאים ואת כל העולם.

אני יודעת שאת צנועה, וביישנית. איך הרגשת כשהיית צריכה להתלבש כמו ג’קי, שהיתה אשה גדולה מהחיים?

להיות ג’קי – זה היה בשבילי תהליך. עבדתי קשה עם מורה למשחק במשך חודשים, כדי לפענח השראות ולבנות קווים ברורים של הדמות. הלבוש, האיפור, עיצוב השיער – כל אלה הם סוף התהליך, והם היו עבורי אישור שאני מוכנה ויכולה לגלם את ג’קי נכון וטוב.

עם כל המושלמות שלה והסופרלטיבים, מאיזו בחינה לדעתך ג’קי לא הובנה נכון בקרב האמריקאים?

מה שגרם לי להסכים לגלם את דמותה בסידרה נוספת היא העובדה שהיתה בה שמחת חיים, היא אהבה לצחוק. האמריקאים תפסו אותה כדמות טרגית. היא לא היתה האלמנה הבוכייה המתאבלת על מות בעלה כל ימי חייה. ממש לא. הגיע הזמן שמישהו יגיד את זה. נכון, היא חוותה טראומות קשות, אבל ידעה להטביע על עצמה חותם של איכות זוהרת ועם זאת היה בה משהו ארצי, קרוב לאדמה, כי היא בכל מאודה רצתה להיות אמא נורמלית, טובה ואוהבת לילדיה. אשה שמקרינה סביבה שמחה.

ומה גורם לך אישית להיות שמחה?

הבת שלי, המשפחה שלי, תפקידים טובים. יום שטוף שמש מביא לי איתו שמחה.

קייטי הולמס בתפקיד ג׳קי קנדי במיני-סידרה ״משפחת קנדי אחרי קמלוט״

 

גם לך יש חיבה לאופנה, אז מה אני אראה אם ייצא לי להציץ לארון הבגדים שלך?

אני מעריכה אופנה טובה. אופנה עבורי היא צורת ביטוי אמנותית. אני גם מתמצאת בתולדות האופנה, בפסי הייצור שלה, בהרבה דברים שקשורים לתחום. מבחינת ארון הבגדים שלי, לבשתי ואני עדיין לובשת בגדי מעצבים כי האצילות ההוליוודית מחייבת אותי, באירועים ובשטיחים האדומים. ביומיום את יכולה למצוא אותי המון עם ג’ינס וטישירט.

חשוב לך להיראות טוב כשאת מופיעה בציבור?

כל אדם מפורסם צריך להיות כן עם עצמו. כמה אתה יכול לעשות הצגות כשאתה מופיע בציבור? אתה צריך להיות אמיתי. אתה צריך להתלבש איך שטוב לך, מה שנוח לך, מה שמתאים לך. לגביי, אני משתדלת להיות אני עצמי, רוצה להיראות הכי טוב שאני חושבת. הסגנון או הטרנדים אינם חשובים לי – הכי חשוב שזה יהיה הסגנון שלי ואני איראה אמיתית. זה משהו מודע שאני מקדישה לו מחשבה, בהחלט.

קהל צעיר יכול להיות מושפע ממך – כמה את זהירה ומחושבת לגבי התדמית שאת משדרת לציבור?

נגעת בנקודה חשובה. אני לוקחת את עניין התדמית שלי ברצינות כי אני יודעת שיכולה להיות לי איזושהי השפעה על חיי אחרים, על נשים, על נערות. אבל רוצה שאנשים יעריכו אותי כשחקנית, כאמנית, ולא כמתלבשת טוב. כמובן, שאין ניגוד בין שני הדברים. עם זאת, התהילה מביאה איתה מחויבות.

איך באמת את מתמודדת עם התהילה והחשיפה?

אוהבת את העובדה שאני אמנית, שאני עושה טלוויזיה וקולנוע. משתדלת לשמור על הפרטיות שלי ככל האפשר, זה חשוב כי המשפחה שלי צריכה להרגיש מוגנת. התהילה לא מפחידה אותי, לא מאיימת עליי, אני אסירת תודה על הכל. אז נכון שישנם אירועי פפראצי לא נעימים אבל אני לא נותנת לאירועים האלה להרוס לי את היום.

גם ג’קי היתה חשופה לעין הציבור – עד כמה היכולת שלה לצאת ממשברים מהווה עבורך השראה בחייך הפרטיים?

אני מעדיפה לשמור את חיי הפרטיים לעצמי. אחרי תקופות מסוימות שבהן חיי נפרשו לעיני כל, כיום אני צריכה להיות גם על זה אסירת תודה. עברתי משברים אבל המשכתי הלאה.

ממה שאבת כוחות?

מלהתמקד בעבודה, מלחשוב מחשבות חיוביות, מלהאמין בעתיד, מלהיות אמא לבתי.

קייטי הולמס וגרג קינר (בתפקיד הנשיא ג׳ון קנדי) ב״משפחת קנדי אחרי קמלוט״

 

מהם האתגרים שאת מציבה לעצמך כיום?

רוצה לביים, כבר ביימתי סרט שנקרא “כל מה שהיה לנו”, שייצא לאקרנים בדצמבר השנה ויוקרן ב”נטפליקס”. בימוי מאתגר אותי ואני נהנית ממנו. אוהבת את העבודה משלב קריאת התסריט וכיצד במהלך קריאה זו באות ועולות בראשי תמונות כיצד ייראו הדברים על הסט, על המסך. בימוי דורש ממך תכונות וכשרונות אחרים מאלו שנדרשים למשחק. רוצה להמשיך בכיוון של בימוי. משחק תמיד ירתק אותי, כי מה שיפה במשחק זה שככל שאתה לומד יותר על החיים, אתה שחקן טוב יותר. אני מתרגשת כשאני מדברת על משחק ובימוי. אגב, ביימתי גם את הפרק השני של “משפחת קנדי אחרי קמלוט”.

ואיך זה היה?

התכוננתי לפרק הזה חודשים ארוכים וכשהחלו הצילומים הייתי בטוחה בעצמי. כאשה יוצרת, אני רוצה להמשיך לביים ולהשמיע את קולי כקולנוענית.

יש לך כבר סגנון משלך בבימוי?

מושפעת מהקולנוע של שנות ה-70. זה הכיוון שלי כבמאית.

מיהם הבמאים המועדפים עלייך?

אנג לי, שביים אותי ב”סופת קרח” וגם ביים את “הר ברוקבק”. אני אוהבת את האופן שבו הוא מספר לצופה את הסיפור הקולנועי. קרטיס הדסון ופיטר הדג’ס, הם שני במאים שהשפיעו עליי כשעבדתי איתם בעבר. מעריצה גדולה של קמרון קרואו, וודי אלן וג’ון קסווטאס.

את ממש פונה לתסריטאים, אקטיבית בעניין הבימוי?

אקטיבית מאוד. ישנו ספר שהופך כעת לתסריט עבורי וישנו תסריט שנכתב כעת בשבילי. רוצה לביים סידרת טלוויזיה. אני מחפשת סיפורים שיכולים להפוך לתסריטים.

פעילות חברתית מעניינת אותך?

הדבר הטוב ביותר שנובע מתוצאות הבחירות האחרונות בארצות הברית הוא העובדה שנשים התאחדו. צעדתי בהפגנות המחאה בוושינגטון ביחד עם בתי ואני חושבת שצריך להמשיך להשמיע את הקול הנשי המאוחד הזה. אשמח לבחור נושאים חברתיים לתסריטים שבאמצעותם אשמיע את קולי כשחקנית וכבמאית.

קייטי הולמס  ומתיו פרי (בתפקיד הסנטור טד קנדי) ב״משפחת קנדי אחרי קמלוט״

 

את פעילה בארגונים כלשהם?

כן. אני יושבת בחבר השופטים של פסטיבל הקולנוע “טרבייקה” הניו-יורקי ובחבר השופטים של פסטיבל הסרטים “באנף פילם” באוהיו ובמסגרות האלה אני מנסה להשפיע על קולנוענים צעירים להשמיע את קולם.

ועכשיו כשבתך סורי בת 11, מה אתן אוהבות לעשות ביחד?

כל היבט בחייה של בתי משמח אותי, מעשיר אותי, יש לה נפש מיוחדת, היא חכמה, חזקה, היא שולטת בי. אני גאה בה כל כך, היא מתוקה כמו עוגייה, ולפעמים היא עוגייה קשוחה. אני בתקופה טובה, נהנית מכל רגע, צוחקת המון, צחוק הוא דרך נהדרת לשרוד. אני רוצה לחגוג את החיים.

ממרומי גילך ונסיונך, אילו יכולת לפגוש את קייטי הולמס בת ה-20 מה היית אומרת לה?

יקירתי, תירגעי. דברים יקרו כשהם יהיו אמורים לקרות. זה ממש לא תלוי בך. להיות בתעשייה הזאת, שבה את אף פעם לא יודעת מתי יהיה הג’וב הבא שלך, זה משהו שאת צריכה להפנים. זה עוד יקרה בעתיד ותהיי מודעת לזה. הבדיחה הגדולה ביותר על שחקנים היא האמירה “אלוהים, אני צריך ג’וב”. וברגע שאת מקבלת ג’וב את כבר חושבת על זה שבעצם הוא עוד מעט מסתיים ומה יהיה הלאה? אנחנו השחקנים אף פעם לא מאושרים. אז תירגעי, תיהני בין הג’ובים שלך ותאמיני שהכל יהיה בסדר.

קייטי הולמס בקמפיין ל״אן טיילור״