מעלה את הרייפ
על שלל הפרויקטים והפעילויות החברתיות שלו, מוסיף מוטי רייפ לעשייה שלו את תפקידו החדש כמנהל האמנותי של קניון האופנה התל-אביבי TLV MALL שמושק עכשיו ומגדיר מחדש את חוויית השופינג בישראל. בראיון מספר רייפ על שבוע האופנה החמישי החל החודש ועל מצבה הנוכחי של האופנה בישראל, מדבר על מה מניע אותו, מגלה מיהם המעצבים המועדפים עליו ומתוודה: “עיצוב אופנה זה משהו שבוער בי ואני מאמין שזה יקרה”. ולנטינו, מאחוריך!
מאת: אבי דסה צילום: עידו איז’ק
“אופנה היא אמנות בעיניי. אני נהנה מאופנה גבוהה, שמעוצבת באופן אמנותי, אבל ביומיום אני אוהב שאופנה משדרת פשטות. אני עצמי לא צרכן של אופנה יוקרתית. תן לי רק זוג מכנסי ג’ינס וטי שירט שחורה ואני מסודר”, אומר מוטי רייפ, 52, שבשנים האחרונות כמעט שאין פרויקט אופנה אחד ראוי לשמו בארץ שהוא אינו מעורב בו. לאחרונה כיכב בסידרה בת שישה פרקים, “סיפורי בדים”, בבימויה של עידית אברהמי ששודרה ב”יס”, דוקומנטציה שניסתה לתעד את מצבה הנוכחי של האופנה הישראלית באמצעות עשייה של ארבעה מעצבים; עכשיו הוא מפיק את שבוע האופנה הישראלי שמתקיים החודש ובשנים האחרונות מזוהה לחלוטין עם רייפ; והחל מהחודש הוא משמש גם כמנהל האמנותי הקבוע של TLV MALL, הממוקם בליבה
הפועם של תל-אביב וכולל כ-200 חנויות אופנה, אבזרים ויופי.
“הקניון החדש”, מספר רייפ, “יציע פעילויות תוכן כמו תצוגות
אופנה, תערוכות, כנסים, פרויקטים ואירועים שיסמנו את המתחם
כמרכז אופנה פעיל ושוקק חיים שאין שני לו בישראל”.
בעצם, מה כוללים כיום העיסוקים שלך בתחום האופנה?
אני עוסק בהפקות שמטרתן היא העלאת קרנה של תעשיית האופנה בארץ. זה כולל את כל הטקסים
של פרסי האופנה, את הפקת שבוע האופנה הישראלי השנתי, הפקת ובימוי תצוגות אופנה ואני גם מעורב בהפקת התצוגות השנתיות של “שנקר”, שממוקם
כיום במקום התשיעי בדירוג האקדמיות המובילות לאופנה בעולם.
ישנם תחומים נוספים שמעניינים אותך מלבד אלה שאתה עוסק בהם כיום?
אני מקדיש זמן גם לפעילות ציבורית. אני פעיל בעמותה “רוח נשית”, שמטפלת בנשים שיוצאות ממעונות לנשים מוכות ובמסגרת העמותה מכשירים אותן לצאת לחיים של חופש ולא לחזור לבעל המכה. העמותה גם פועלת לשינוי חוקתי בכל הקשור לעצמאות כלכלית לנשים. פעילות העמותה קשורה לפרויקט “מיס עולם האמיצה” עם לינור אברג’יל, סרט דוקומנטרי שהיה מועמד לאמי, ודרכו ניסינו לעודד נשים בכל העולם לקום ולדבר על אונס או ניצול מיני שחוו. אני נמנה על חבר הנאמנים של בית התפוצות, וכתרומה לקהילה הגאה אנחנו מפיקים גם את מצעד הגאווה השנתי. אני פעיל בעמותה שנקראת “הופכות את היוצרות”, שעוזרת לנשים לצאת ממעגל הזנות וללמוד תפירה ועיצוב אופנה כדי להשתלב בתעשייה ולחיות חיים של כבוד וצמיחה אישית.
האם כילד, כנער או כאיש צעיר – ייעדת את עצמך לעיסוק באופנה?
ממש לא. תמיד אהבתי את עולם הבמה. תיאטרון, קולנוע, טלוויזיה עניינו אותי מאוד. בעצם את הגישה שלי לאופנה פיתחתי כילד באמצעות אמא שלי, שהיתה תופרת לעצמה בגדים ואני שימשתי לה כסטייליסט – “זה מתאים לך, זה לא”. אבל לא חשבתי שאעסוק באופנה באופן מקצועי.
מה אתה הכי אוהב בתחום האופנה?
התחום הזה מאפשר לי להכיר קשת מרתקת של אנשים בכלל ונשים בפרט, כי כשאתה מכיר את העבודה העיצובית של דורית בר-אור אתה יודע שהקהל שלה שונה מקהל צרכניות האופנה של גדעון אוברזון, שגם הוא מעצב גדול בעיניי. במשך השנים זכיתי להכיר המון אנשים נפלאים וזה חשוב לי, כי אני אדם של אנשים.
מה אתה לא אוהב בתחום הזה?
לא ממש בתחום האופנה אלא בתפיסת הציבור את התחום. אנשים מנסים להיות מי שהם לא. מבוגרות מתלבשות צעיר מדי, נערות מתלבשות מבוגר מדי, עולם הפרסום מציג רק מודל אחד של יופי ושל מבנה גוף והמרחב הציבורי מלא בקורבנות אופנה. לכן השנה הפקתי תצוגת בגדי ים לנשים במידות 42 עד 54 במסגרת “ביוטי סיטי”. חשוב לי לשלב בתחום האופנה מידות שונות, גילאים שונים, גבהים שונים של בני אדם.
“אנשים מנסים להיות מי שהם לא. מבוגרות מתלבשות צעיר מדי, נערות מתלבשות מבוגר מדי, עולם הפרסום מציג רק מודל אחד של יופי ושל מבנה גוף והמרחב הציבורי מלא בקורבנות אופנה”
איפה נמצאת לדעתך האופנה הישראלית כיום?
היא שונה מאוד מהתקופה שבה אני התחלתי את דרכי בתחום כדוגמן צעיר, כי המהות של האופנה היא להשתנות. מעבר לזה, התקופה הנוכחית קשה מאוד לאופנה בארץ. כי היא חייבת להתמודד עם יבוא זול. אבל אני אדם אופטימי. שבוע האופנה הוא פלטפורמה מצוינת לכשרונות בולטים וחדשים. יש המון כאלה בארץ שמציגים גם קבלות של הצלחה בעולם.
באיזה פרויקט שלך אתה הכי גאה?
גאה בכל ילדיי. אבל שבוע האופנה שאני מפיק בחמש השנים האחרונות הוא בהחלט גאווה גדולה. יש לו ערך רב בעיניי והחשיפה התקשורתית שהוא זוכה לה בארץ ובעולם היא עצומה, לשמחתי.
יש דמויות מעברך המקצועי שהן בלתי נשכחות עבורך?
כן. לצערי, הן כבר לא איתנו. מעל כולם מתגעגע לפינצ’י מור שהיית השותפה שלי בתחילת הדרך; יהודה דור, שהיה מעצב מוכשר; סמי בן-גד שהיה צלם נפלא; תמי בן-עמי, שאין צורך להוסיף מילה לגביה; עיתונאית האופנה נורית בת-יער; וכמובן יהודית גוטפריד ולאה גוטליב מ”גוטקס”.
מיהם מעצבי האופנה הישראלים שאתה אוהב ומעריך?
טובהל’ה ולא בגלל שהרבה לפני שהפכנו לכפר גלובאלי היא הקדימה את זמנה. היא מאוד מוכשרת. שי שלום, שהוא שונה מאוד בנוף האופנה הישראלי והוא מביא מראה מדויק, מחודד, מחויט. ברשימה הזאת אני חייב להזכיר גם את גדעון אוברזון ודורית בר-אור, אבל יש עוד המון מעצבים בארץ שאני מעריך את העשייה שלהם.
ומעצבי האופנה בעולם?
ולנטינו. הוא יודע ליצור צללית נשית, אלגנטית, רכה ועדינה. אילו הייתי מעצב – הייתי ולנטינו.
היית רוצה לעצב אופנה?
כן. זה משהו שבהחלט בוער בי ואני מאמין שזה יקרה.
אתה עוקב אחרי מה שקורה באופנה העולמית?
כן. האמת היא שכיום קצת פחות מאשר בעבר. ובכל זאת, אני חייב כי כשאני נוגע כל היום בהשראות, כי אני צריך אותן, אני חייב להתעניין באופנת חו”ל.
מה היית רוצה לייבא לישראל מחו”ל מבחינת האטיטיוד לאופנה כמרכיב חשוב בתרבות שלנו?
כמו בחו”ל, אנחנו חייבים להתייחס לאופנה כתעשייה שיש בה המון מרכיבים של אמנות. אופנה זה לא רק דוגמניות מפורסמות.
יש אופנה ישראלית אותנטית או שאנחנו בעצם רפרודוקציה מקומית של האופנה העולמית?
כן, ישנם מעצבים מקומיים אותנטים. ששון קדם הוא דוגמה לאופנה מקומית אותנטית בעיניי.
הגלובאליזציה עושה טוב לאופנה?
כן, היא עושה טוב לכל תעשיות האופנה בעולם וגם לאופנה שלנו. כל עוד מעצב ישראלי מציג בחו”ל ומוכר דגמים בהצלחה – זה בהחלט דבר טוב. גם האינטרנט עושה טוב לאופנה. הוא מנוף עצום לתחום בכל ההיבטים – השראות, מכירות, שידור קולקציות ופרזנטציות און-ליין בזמן אמיתי, וטיפוח קריירות של מעצבים, דוגמנים ודוגמניות באמצעות אתרים ורשתות חברתיות.
אהבת את תקופת הדוגמנות שלך?
מי זוכר? זה קרה לפני 30 שנה. המקצוע הזה לגברים חולף מהר. זהו מקצוע זמני לגברים, הרבה יותר מאשר לנשים. לדעתי, דוגמנות כמקצוע לנשים וגברים נמצא על פרשת דרכים – הוא ייעלם עם הזמן. המודלים של היופי הולכים להשתנות. הם יכללו מבחר רחב של מראות של בני אדם. ברמה האישית, המעבר מדוגמנות להפקה ולבימוי של תצוגות ופרויקטים היה טבעי
עבורי. אישית, אני חושב כיום שלא הייתי דוגמן טוב, הייתי שם רק לרגע.
האם הלוק שלך פתח לך דלתות גם כאיש עסקים?
מהרגע שנפתחת לך הדלת, כאיש עסקים אתה צריך לעשות דרך ארוכה ולהוכיח את עצמך.
תמיד אהבת את הלוק שלך?
קיים אצלי דיסוננס בעניין הזה. גם כילד, כשאמרו לי שאני יפה לא הרגשתי כזה.
וכיום אתה אוהב את מה שניבט אליך מהראי?
כן. ברור לי שהגיל עושה לי רק טוב. כי ברגע שאתה משלים עם השינויים הפיזיים במראה שלך – הכל בא טוב. אתה חכם יותר, אתה יודע להקיף את עצמך באנשים הנכונים לך, אתה מתעסק יותר במהות, אתה מפסיק להגיד, “לא נעים”. פתאום יש ניקיון סביבך ואתה יודע טוב יותר מה טוב לך. לדעתי, נשים עוברות את השינויים הפיזיים קשה יותר. אני אומר תודה על כל בוקר שבו אני מתעורר בריא. כל יום בעיניי הוא יום אחרון שצריך להיות נהדר.
מה היית רוצך לשנות בעצמך?
אני לא עושה חשבון מבחינה כלכלית. הייתי רוצה לחיות עם איזשהו חשבון מסודר. אני אף פעם לא יודע מהו מצבי הפיננסי. הייתי רוצה גם ללמוד איך להתעורר מהר בבוקר. קשה לי לקום בבוקר ואני מקנא באנשים שמתעוררים יפה וטוב.
מה אתה הכי אוהב בעצמך?
את הפתיחות ואת הכנות שלי. מה שלפעמים לאנשים אחרים נראה פחות מקובל.
יש דברים שעשית בעבר ואתה מתחרט עליהם?
לא. בהפקות אני מתחיל איזושהי דרך ואז מתברר לי שדברים היו צריכים להיות אחרת ואז אני לא ממש מתחרט, אלא ממנף את הטעות ולומד ממנה.
יש אנשים שאתה חייב להם תודה? אנשים שהושיטו לך יד כשהיית צריך?
כן. סוכן הדוגמניות עופר רפאלי, אילן אשר מ”ראש אינדיאני”, גדעון אוברזון, דורית וידבסקי מ”לוריאל”, עירית ברנר מ”לאשה”, מימי מוזס מ”לאשה” שהפקידה בידיי את בימוי פסטיבל מלכות היופי. הם הקארמה שלי. דרך כל האנשים האלה הכל נפתח לי. אבל גם אני פתחתי דלתות לאנשים בבוא העת.
אתה תופס את עצמך כאיש שיוצר או כאיש שמנהל?
הרבה יותר כאיש שיוצר מאשר כאיש שמנהל. נכון, יש לי אופי דומיננטי, אז אני אנסח זאת כך: אני יותר מנהל אמנותי מאשר מנהל עסקי. אין אצלי דבר כזה “בוס”. כל מה שאני עושה הוא בעבודה משותפת עם עובדיי.
מה אתה אומר למעצב או למעצבת אופנה בתחילת דרכם?
אומר להם, “קחו דוגמה מלאה גוטליב”. היא בעיניי אישיות גדולה שבנתה מכלום את “גוטקס” לדרגת מותג ישראלי בינלאומי. כיום כל בוגר בית ספר לאופנה חושב שהוא הולך להיות “זארה”, לא פחות. הצלחה היא תהליך איטי, שנבנית נדבך על נדבך. צריך ללמוד את העסק הזה. מי שחושב שהוא מצליח תוך יום – פשוט קם ונופל.
מה מיוחד ביופי הישראלי?
אין יופי מוגדר אחד. יופי הוא אישיות, הוא מי שאתה, מה שאתה עושה בחיים, מה שיוצא ממך. לא מידת גוף, לא צבע עיניים ולא הגובה שלך.
מיהי אייקון אופנה ישראלית בעיניך?
שושנה דמארי ז”ל, רונית אלקבץ ז”ל, וגם דורין פרנקפורט, תמר קרוון, אניה בוקשטיין ודורית בר-אור.
מיהי אייקון אופנה עולמית בעיניך?
סופיה לורן. אייקון אופנה נצחי.
אתה מסתובב במעגלים חברתיים הכוללים רק אנשי ונשות אופנה?
ממש לא. במעגל החברתי הקרוב אליי אין אפילו פיגורת אופנה אחת.
אתה נהנה להיות מפורסם?
יש לזה פלוסים ומינוסים. הפרסום עוזר לי להניע הרבה מהלכים עסקיים וציבוריים שאני יוזם. כיוון שאני לא כוכב רוק ולא דמות פרונטלית זה בהחלט מספיק לי לקבלת הערכה על העשייה שלי.
אתה גם נהנה להיות לבד?
בעיקר. אני זקוק להמון זמן לבד, אוהב את הבית שלי, עובד מהבית, נהנה מהמרחב הביתי שלי. כבילוי, תמיד אעדיף להיות בבית מאשר באיזשהו מועדון.
מה אומר לך המושג “אהבה”?
כל חיי אני זקוק לאהבה ומחפש אותה. אני מתאהב מהר, אוהב אנשים. אי אפשר לחיות בלי אהבה. איי לאב טו לאב.
ואת המותג “מוטי רייפ” אתה אוהב?
כן, מאוד. הרי, בינינו, אין שם מכוער יותר ממוטי. אבל תמיד אהבתי את החיבור בין שמי הפרטי לשם המשפחה שלי ובחלוף השנים אני אפילו אוהב אותו יותר.
אז תגדיר בבקשה בעשר מילים את המותג הזה.
ילד חולם, שאפתן, אוהב אנשים, אוהב יצירה, אוהב
את החיים.
