ניקול

ניקול קידמן חגגה השנה יום הולדת 50 והיא לא נחה לרגע. עכשיו היא מפגיזה עם ארבעה פרויקטים קולנועיים שאחד מהם, הסרט "הפיתוי", מוקרן החל מספטמבר בארץ. בראיון בלעדי היא מסכמת שלושה עשורים של קריירת משחק, מספרת מה מריץ אותה, למה היא עובדת באחרונה עם במאיות, מהי סיבת הקיום שלה, איך הפכה לאייקון אופנה ומה הקטע שלה עם דובונים. ניקול, על הכל!

---

מאת: ג'ודי סלומון, הוליווד

תרגום מאנגלית: אבי דסה

 

צילום: סוויס ויטמינ'ס

בגיל 50 ניקול קידמן, האוסקרית מ-2002 על תפקידה כווירג'יניה וולף ב"השעות", מפגיזה השנה עם ארבעה סרטים, כולם מדוברים וחלקם אף זכו בפרסים. במהלך שלושת העשורים האחרונים, כש-11 שנים מתוכם היתה נשואה לטום קרוז, כיכבה קידמן באינספור סרטים ועל כך היא אומרת: "זו זכות גדולה לשחקנית. אני כבר לא סופרת את סרטיי. מתפללת להמשיך לקבל תפקידים טובים, הלוואי שזה יימשך כל עוד אני בריאה ובכושר ויכולה לעמוד בדרישות כל תפקיד שיוצע לי וייראה לי. החיים מציבים לפנינו אתגרים ואנחנו צריכים לבחור אותם ולעמוד בהם". קידמן נשואה לזמר הקאנטרי קית' אורבן, אבי שתי בנותיה, והמשפחה מתגוררת בנאשוויל, טנסי.

השנה הגיעה קידמן לפסטיבל קאן כדי לקדם את סרטיה, כשאחד המדוברים שבהם הוא ״איך לדבר עם בנות במסיבות״, שבו מככבת קידמן בתפקיד מלכת הפאנקיסטים לצידה של אל פנינג בת ה-19. זהו למעשה עיבוד של הבמאי ג׳ון קמרון מיטשל לסיפור של ניל גיימן – קומדיית מדע בדיוני רומנטית שבה מושתלים חייזרים בסצינת הפאנק הבריטית של שנות ה-70. שני סרטים נוספים בכיכובה השתתפו השנה בתחרות בקאן. אחד מהם הוא THE KILLING OF A SACRED DEER  ("להרוג צבי קדוש") האפל והפרובוקטיבי של הבמאי היווני יורגוס לנטימוס. בסרט מגלמים קידמן וקולין פארל זוג אמיד ומבוסס שחייו מתערערים לאחר שהבעל מאמץ נער שסובל מהפרעות התנהגותיות. הסרט זכה לתגובות קוטביות – קוטלות לצד מפרגנות –  אך רבים הדגישו את אומץ ליבה של קידמן על הבחירה שלה להשתתף בו. "אני מתחילה הכל מחדש. מרגישה כמו שחקנית בת 21 בתחילת דרכה, שיש לה את הפריווילגיה להפגין אומץ בבחירת התפקידים המוצעים לה. אני עובדת על עצמי להרגיש כך. זה נותן לי כוח ותקווה להמשיך לשחק", אמרה לא מכבר. "אני רוצה להיות נועזת, לנסות דברים ולתמוך בבמאים שאני מאמינה בהם. רוצה לתמוך בבמאים שמנסים דברים שונים או שיש להם סגנון קולנועי ייחודי. עבדתי המון. בעצם, אני לא צריכה לעבוד. אני עובדת כי זאת עדיין התשוקה שלי. זאת עדיין הדרך שבה אני מביעה את עצמי".

"היו תפקידים שחשתי שאני נופלת ממרומי הצוק, אבל לרגע לא שכחתי את אהבתי לקולנוע, את המחויבות שלי למקצוע שבחרתי, את אהבתי לבמאים שיש להם חזון קולנועי"

 

הסרט השלישי של קידמן, שהוקרן השנה בקאן, וגם השתתף בתחרות, הואTHE BEGUILED  ("הפיתוי" בעברית, יוצג בארץ מה-7 בספטמבר), בבימויה החדש של סופיה קופולה, שגם בו קידמן משחקת לצד אל פנינג וקולין פארל. אגב, גם קירסטן דאנסט מככבת בסרט הזה, שהוא גירסה חדשה לסרט "הנקמניות", של הבמאי דון סיגל מ-1971, שבו שיחק קלינט איסטווד, ושניהם מבוססים על אותה נובלה שכתב הסופר תומאס קאלינן. קידמן מגלמת בסרט זה תפקיד של מנהלת פנימייה לבנות נעורים בזמן מלחמת האזרחים בארצות-הברית, שאליה מגיעה חייל פצוע. "הפרספקטיבה של סופיה קופולה בסרט הזה אחרת ומרעננת מאוד ביחס לעיבוד הקולנועי של 'הנקמניות'", אומרת קידמן בגאווה.

הפרויקט הרביעי שבו מעורבת קידמן הוצג אף הוא בפרמיירה בקאן השנה, ומדובר בסידרת הטלוויזיה "קצה האגם", בבימויה של הבמאית ג'יין קמפיון בהפקת ה-BBC. "ג'יין חברה שלי מגיל 14",  אומרת קידמן על קמפיון. "כדאי שאזכיר לכולם שהיא למעשה זו שגילתה אותי. אני אוהבת לעבוד עם במאיות, כמו ג'יין וסופיה. אני בשלב בחיים שבו אני יכולה לתמוך בבמאיות נשים", היא אומרת. "זאת החלטה מודעת. לא יעברו שנתיים-שלוש מבלי שאעבוד עם אשה. אני אחפש אותן ואמשיך לעשות את זה, כי זה משהו שאני מרגישה שהוא חשוב בתקופה הנוכחית. הגירסה של סופיה קופולה ל- THE BEGUILEDמרתקת בעיניי".

ובגירסה הקודמת, "הנקמניות", יצא לך לצפות?

צפיתי ושאבתי השראה מסוימת מהסרט הזה, הייתי סקרנית לדעת כיצד הבמאי ביים אותו ואיך היו השחקנים. "הנקמניות" הוא גירסה גברית ביחס לגירסה החדשה שבה אני משתתפת. זה ברור כי אשה ביימה את "הפיתוי".

העלילה של "הפיתוי" מתחילה כאגדה, שבה נשים יכולות לחיות יחד בהרמוניה עד שמגיע גבר לסביבה. את מסכימה עם האמירה הזאת?

כך בדיוק סופיה קופולה תיארה לי את הנרטיב של הסרט לפני שקראתי את התסריט. התפיסה שלה את התסריט היא נשית, מה שלא היה בגירסת "הנקמניות" שבה כיכב קלינט איסטווד. מיד התחברתי לתפיסה של סופיה.

אחרי שלושה עשורים של קריירת משחק, האם את מתחברת לתסריטים, שמוצעים לך כיום, באופן שונה מאשר בתחילת הקריירה?

הגישה הבסיסית שלי תמיד היתה סקרנית. תמיד שאפתי לקפוץ לעגלה הנוסעת ולהתחיל לנסוע. אבל במשך כל השנים הקפדתי לבחור תסריטים שבאופן אינסטינקטיבי ידעתי שלא אתחרט על הבחירות שלי. גם כשבאיזשהו אופן ידעתי שלא עשיתי את הבחירה הכי טובה, תמיד עשיתי את המקסימום לגלם את התפקיד שלי באופן מושלם, להציג יכולות משחק ולהיות מרוצה מהן – אך אף פעם לא להצטער על הבחירה. לא מתחרטת על אף תפקיד שעשיתי – כי בכולם עשיתי את המירב כדי לגלם את הדמויות באופן הכי איכותי.

"אמא שלי ארגנה לי מסיבה יום הולדת 50 עם 40 חברות שלי מכל התקופות. התכנסנו סביב הפסנתר בבית הוריי, אמא שלי נשאה נאום אישי מרגש, שרנו ואכלנו אוכל משובח"

 

כמנטורית עם ניסיון, אילו עצות היית נותנת כיום לשחקנים מתחילים?

דבר ראשון – הם צריכים לדעת שהתוצאה הסופית אינה בידיהם, כיוון שהם לא הבמאים. הבמאי הוא שקובע את התוצאה הסופית של המשחק. מה שכן יכול להיות בידיהם – זו המחויבות שלהם למשחק והיכולת שלהם להפגין משחק משובח. ברגע שיש משחק טוב – הבמאי יודע את זה. לעולם אל תשחקו כלאחר יד, לכו עם מחויבות המשחק שלכם עד הסוף. גם תראו לבמאי שאתם מחויבים לדמות. שאתם – הדמות! תהיו נאמנים לבמאי, כי אתם חתומים יחד איתו על החזון הסופי של הסרט. אתם גם יכולים לבוא עם איזשהו רעיון מבריק ולהציע אותו לבמאי. רעיונות טובים תמיד מתקבלים בברכה. תמיד תעריכו את יכולות הבימוי של הבמאי שלכם, תסמכו עליו ועל היצירתיות שלו. אני תמיד נהגתי כך. מעולם, ולא משנה מה קרה על הסט, לא הפניתי גב לבמאי, או לא תמכתי בו, או שללתי את עבודתו כבמאי יוצר.

האם זהו צורך עבורך ללכת עד הקצה בבחירת תפקידים?

כפי שאמרתי, היו תפקידים שחשתי שאני נופלת ממרומי הצוק, אבל לרגע לא שכחתי את האהבה הגדולה שלי לקולנוע, את המחויבות שלי למקצוע שבחרתי, את אהבתי לבמאים שיש להם חזון קולנועי. אגב, קשה יותר ויותר למצוא כאלה כיום. אני אוהבת לתמוך בבמאים מתחילים, כי במעמדי כיום יש לי הכוח לתמוך בהם ולתרום להם מנסיוני כשחקנית שעבדה עם גדולי הבמאים של הוליווד. אני נוצרת בזכרוני את ההרגשה הזאת של תחילת הדרך, של אותה שחקנית בת 21 שהייתי, כי בגיל הזה זכיתי להמון הפתעות במהלך העבודה. הפתעות טובות, בעיקר. אני בת מזל, ללא ספק.

ומה חשת כאשר סרט מסוים שלך לא הצדיק את הציפיות מבחינת הביקורת ומבחינה מסחרית?

כל סרט כזה הוא חלק מהמסע שעברתי. לדוגמה, כשהייתי צעירה הציעו לי להיות יותר אמריקאית מאוסטרלית במשחק שלי. להיכנס לאיזושהי נוסחה התנהגותית של כוכבת אמריקאית. מעולם לא הקשבתי לעצה הזאת. ברגע שהשתחררתי מכל העצות האלה שנחתו עליי מכל עבר, ידעתי שאני בדרך הנכונה. האמת מנצחת, ואם סרט כזה או אחר לא הצדיק את הבחירה שלי בו לגלם בו תפקיד – לא נורא. המשכתי לסרט הבא. היו תקופות שחשתי בהן פגיעה, חסרת מנוחה, שבירה – אבל תמיד זכרתי שאני רוצה להיות שחקנית. התשוקה שלי למשחק עדיין בתוקף, היא לא עוברת לי. היא תמיד איתי, תודה לאל.

מה יש בעבודה עם במאיות שאין בעבודה עם במאים?

כשחקנית, קיבלתי המון מעבודה עם במאים. בעבודה עם נשים במאיות יש תחושה שאני נותנת להן צ'אנס ומיד מקבלת מהן בחזרה תמורה מתגמלת. כמובן שבעתיד אני בהחלט רואה את עצמי עובדת גם עם במאים. זו לא החלטה מגדרית אצלי. במאי טוב הוא במאי טוב ולא משנה לאיזה מגדר הוא שייך.

"נוח לקנות און-ליין. זה מתאים לאמהות עסוקות כמוני. הבנות  שלי לא אוהבות כשאני קונה און-ליין. הן מעדיפות לצאת איתי לשופינג של ממש בחנויות, למדוד בגדים, נעליים, הכל"

 

ומה עם שחקניות שעובדות איתך – את חשה איזושהי שותפות גורל בעבודה איתן?

עם שחקניות אני תמיד מנהלת שיח, כדי ללמוד מהן, כדי להעניק להן מנסיוני. אנחנו מדברות המון על הסט ומחוצה לו, ממש מועדון קהילתי של נשים שרוצות לנהל שיח מקצועני ואישי. ואז אני חוזרת הביתה ומעבדת את כל השיחות האלו ביני לבין עצמי.

איך באמת נראה הבית שלך?

הייתי רוצה שאנשים שנכנסים לביתי בנאשוויל יגידו שמדובר בבית שיש בו חום ונינוחות. לפעמים הוא קצת מבולגן כי יש בו ילדים. אמא שלי היתה אצלי לא מזמן והעירה שיש יותר מדי גרוטאות בבית הזה שצריך להתחיל להיפטר מהן. אני נוטה להיות קצת אגרנית, אני  אוהבת בובות פרוותיות, זה מביך להגיד אבל אפילו הילדים שלי קונים לי עדיין דובונים פרוותיים באירועים שונים. באופן כללי, הבית נעים ומריח טוב, כי קית' אוהב אמביאנס שכולל גם ניחוחות טובים בחללים השונים של הבית. אני מסכימה איתו.

את גם ידועה כאייקון אופנה. איך את מחליטה מה ללבוש? האם יש לך פרסונל שופר? האם ישנם דגמים שמעוצבים במיוחד עבורך?

גדלתי עם אמא שידעה לתפור ובאמת תפרה בגדים בתקופות שלא היה בהן מספיק כסף כדי לקנות בגדים יפים. היא היתה קונה בדים ותופרת לי כל מה שביקשתי. זו זכות גדולה לגדול עם אמא כזאת. היא גם ידעה להתאים שמלות לעצמה, להתאפר כמו שצריך בכל הנסיבות. אגב, גם היא גודלה כך על ידי אמה, לכן לאחותי ולי יש זיקה חזקה לאופנה ולתפיסת המראה שלנו כמרכיב באישיות שלנו שאנחנו צריכות לטפח. כיום בחירת שמלה היא החלטה אמנותית עבורי, במיוחד אם אני צועדת איתה על השטיח האדום. אני מקפידה בדברים האלה. אני נהנית לתמוך ולקדם מעצבי אופנה. למה לא? בפסטיבל קאן האחרון לא הפסיקו לדבר על השמלות של הכוכבות, על המעצבים. השיח הזה רלוונטי בעיניי. אחרי הפסטיבל בקאן נסעתי לאוסטרליה, לביקור אצל הוריי, וכל קרובות המשפחה אמרו לי שהשמלות שלבשתי על השטיח האדום היו מושלמות אבל הבגדים שלבשתי בסרט "הפיתוי" היו פחות אטרקטיביים בעיניהן. ואני שמחתי על ההערות האלו ואפילו אחייניתי הצעירה העירה לי על כך ואני חשבתי שזה יופי של דיון. דיבורים על אופנה הם כיף גדול עבורי. אני קונה המון אופנה בחנויות המקוונות ונהנית מזה מאוד.

"כיום בחירת שמלה היא ממש החלטה אמנותית עבורי, במיוחד אם אני צועדת איתה על השטיח האדום. אני מקפידה בדברים האלה. אני נהנית מאוד לתמוך ולקדם מעצבי אופנה"

 

יש לך מותגי אופנה מועדפים?

אני גולשת המון ב- NET-A-PORTER. אני מסמיקה עכשיו בטח, כי מה אני חושבת לעצמי? לפעמים דברים שם לא מתאימים לי כי הם צעירים מדי, אבל מדי פעם אני מוצאת משהו וקונה. נוח לקנות און-ליין. זה מתאים לאמהות עסוקות כמוני. אגב, הבנות  שלי לא אוהבות כשאני קונה און-ליין. הן מעדיפות לצאת איתי לשופינג של ממש בחנויות, למדוד בגדים, נעליים, הכל. כחוויה כוללת, כמו שצריך. יכול להיות שהן צודקות. שופינג זה שופינג. מביך אותי לדבר על עצמי כאייקון אופנה, אבל אם כבר הזכרת את זה, אז אני תמיד אומרת שאופנה דורשת אומץ, להעז באופנה, ללבוש דברים חדשים – זה דורש אומץ.

מהו הדבר הכי אמיץ שעשית בחייך?

מבחינת אמנותית מקצועית, עצם הבחירה במשחק היא משהו נועז. תארי לעצמך, את שחקנית צעירה, מחויבת לשמונה הצגות תיאטרון בשבוע – לזה דרוש המון אומץ. 17 שנה לא שיחקתי בתיאטרון והשנה שיחקתי במחזה בווסט-אנד בלונדון. גם לזה צריך אומץ. אז מה אם כבר שלושה עשורים אני משחקת בסרטים? כל מחזה, כל פרויקט חדש, הוא אתגר שצריך אומץ בשבילו. כי המבקרים מחכים לי בפינה! ואז – אחרי תקופת החזרות – לצאת אל הקהל כל ערב ולגלות בכל פעם עד כמה הבמה מפחידה אותי גם אחרי כל שנות המשחק שלי. ועם כל זאת, למרות כל הפחדים והחרדות – התפקיד בלונדון היה מתגמל ומילא אותי בתחושת מימוש עצמי. בגילי – זו פריווילגיה לחוש כך.

השנה סגרת 50. איך זה להיות בת 50?

הייתי מגדירה את זה כהישג אישי. לא יכולה לחשוב על תשובה אחרת.

ואיך חגגת את יום ההולדת הזה?

חגגתי כשאני מוקפת באהוביי, כי זה הכי חשוב לי. קית' והבנות, אחותי, גיסי,  והילדים שלהם. נסעתי גם לאוסטרליה ואמא שלי ארגנה לי מסיבה עם 40 חברות שלי מכל התקופות. התכנסנו סביב הפסנתר בבית הוריי, אמא שלי נשאה נאום אישי מרגש, שרנו ואכלנו אוכל משובח. יום הולדת מושלם, עמוס בזכרונות ילדות.

כילדה את זוכרת את הסרט הראשון שצפית בו באולם קולנוע?

לא זוכרת את הסרט הראשון כילדה, אבל כנערה זוכרת את סרטי סטנלי קובריק ופדריקו פליני. תמיד אהבתי סרטי איכות.

וחוץ ממשחק – מהי סיבת הקיום שלך?

המשפחה שלי. בעלי, הילדים שלי. יש לי תשוקה גדולה גם לקריאה, לשחייה, למשחקי הוקי.

את  כבר מתחילה להצטלם ל"אקוומאן", סרט בז'אנר הקומיקס. התכוננת כבר לצילומים?

כן, והצילומים באוסטרליה. הכי כיף, קרוב לאמא. זאת חגיגה גדולה ואני מגלמת את דמותה של המלכה אטלנטה.

אז דיפדפת הרבה בחוברות קומיקס לאחרונה?

חרשתי וחורשת קומיקסים. לא ידעתי הרבה על קומיקס לפני כן אבל עכשיו אני שוחה בחומר.